The Case Against Aging (in Hebrew)

The Case Against Aging by Nick Bostrom (translation by Adi Berman and Daniel Stein)

עוד ועוד חוקרים מסכימים כעת כי תוספת חיי אדם רדיקאלית זה רק עניין של זמן. הזדקנות זהו תהליך ביוכימי ובני-האדם ילמדו כיצד להפריע לזה ולהאט את זה. ביטול הזדקנות באופן תיאורטי הוא אפשרי. זוהי מטרה שבינתיים לא נמצאת לגמרי בטווח השגה, אך היא תהיה יום אחד.

השאלה היא, האם זה יגיע בזמן? או שדורנו יושמד על מפתן העידן של חיים הרבה יותר ארוכים ובריאים של חיי אדם?

תוחלת חיי אדם הרבה יותר ארוכה היום מאשר בעבר. לפני אלף שנה היה זה 25 שנים. כיום זה יותר מ- 73 שנים בישראל. תהליך זה התקבל עקב הפחתה של מוות בטרם “הזמן הטבעי”, כמו למשל על-ידי מחלות זיהומיות, ולא עקב האטה של תהליך ההזדקנות עצמו. להיות מסוגל לרפא מחלות ספציפיות זה נהדר, אך זה לא מגיע לשורש הבעיה. הזדקנות שוברת את בריאותך ואת כוח חייך, ולבסוף אתה נעשה כל-כך חלש כך ששום סכום של טיפול בריאותי ותרופות יכולים לתמוך בך. אם זה לא שבץ היום, זה סרטן מחר.

בדיוק כאשר התחלת לרכוש קורטוב של חכמה וניסיון, שיבה מגיעה בכדי להתיש את האנרגיה שלך ולבזות את האינטלקט שלך. ואז מוות מסתער למסור את העלבון הסופי. עתה, יש תקווה אמיתית לסיום זאת; שהפרק האחרון של כל סיפור אדם אינו צריך להיות תם ונשלם בדרך זו.

בשנים האחרונות מדענים החלו לתפוס אור קלוש מהתהליכים הביולוגיים המונחים ביסוד הזדקנות. חוקרים מפתחים בימים אלה כלים אשר יעניקו לנו שליטה חסרת-תקדים על תהליכים ביולוגיים בסיסיים ברמות התאיות והגנטיות. כלים אלו מצביעים על התקווה הריאליסטית לתחולות חיים אנושיות מורחבות במידה עצומה והרבה יותר בריאות.

מדענים כבר מחזיקים בתחולות חיים מורחבות בזנים שונים: בעכברים כבר למעלה מ- 30%. על-ידי שינוי שני גנים בלבד, מדענים אפשרו לתולעי נמטודה להגיע לסטנדרד ברמה הקבועה מראש שש פעמים תוחלת חייהם הנורמאלית.

מניעת הזדקנות והמוות “הטבעי” בבני-אדם הנה פרויקט מסובך למדי. חכמת האנושות תאלץ לפתור כמה חידות קשות. עם זאת בימים אלה נשאפים דרכי מחקרים אחדים בעלי עתיד מבטיח.

· תאי גזע. תאי גזע אנושיים – תאים אשר נועדו לגדול לתוך איזשהו סוג אחר של תא – כיום ניתנים לפיתוח. אפילו במבוגרים יש תאים שמסוגלים לגדול לתוך כמעט כל סוג של תא. זה פותח אפשרויות עצומות לרפואה מחייה. ניתן יהיה לגדל תאי עצב חדשים לטיפול במחלות הפרקינסון ואלצהיימר, או דִמנציה (שיטיון) הנגרמת עקב זקנה. איברים כושלים כמו למשל לבבות וכליות יכולים להיות מוחלפים על-ידי איברים הצומחים מחוץ לגוף מתאי הגזע של החולה עצמו.

· טלומרז. תאים אינדיבידואלים יכולים להיות “מונצחים” על-ידי חידוש מלאי הטלומרים שלהם (אילו הם מכסים קטנים של DNA היושבים על קצה הכרומוזומים ושומרים עליהם). זה מסיר את ההגבלה לכמה פעמים יכול תא להתחלק, ולכן, עד מתי הוא יחיה.

· ריפואי גנטי. ריפואי גנטי סומאטי יחדיר גנים מועילים בתאים של מבוגרים, ולא רק ירפא מחלות תורשתיות רבות אך גם כן יקזז באופן פוטנציאלי את השינויים המתרחשים עם הזדקנות.

· ננו-רפואה. כאשר ננו-טכנולוגיה מולקולארית תתפתח ותבשיל יותר, אולי 20 שנה מימינו, יהיה זה אפשרי ליצור ולתכנת מכונות מולקולאריות קטנות אשר יכולות להכניס תאים אינדיבידואלים ולתקן נזק ל- DNA ומבנים אחרים. ננו-רפואה תעניק לנו לבסוף שליטה גדולה הרבה יותר על התהליך הביוכימי בגופינו.

אנשים רבים, כולל במיוחד את הקבוצה של הדוגלים בעתידנות וטכנולוגים הידועים כ"טרנס-הומניסטים", עתה שואלים כיצד תחולות חיים מורחבות ישפיעו חברתית.
עבור האינדיבידואל, פרדיגמת ה"חיים הליניאריים” המסורתיים, בהם נודדים אנשים מחינוך לעבודה, לבידור\פנאי – עלולה להתחלף בפרדיגמת “חיי-מעגל” – בה חינוך, עבודה ופנאי פזורים באופן חוזר במהלך החיים. יהיה זה נורמאלי לבן-50-שנה לחזור לבית-הספר ולבני-70-שנה להתחיל קריירות חדשות. חשבו על תועלת החברה מהאפקט החיובי הישרדותם של אנשים עם חכמה מצטברת של 150 שנות חיים, ואת החיוניות המתמדת להביא את החכמה הזאת לפעולה.

קיומם של בני-150-שנה רבים ללא ספק ישנה את החברה במידה רבה. אך בהתחשב בזה שאפילו אם יכולנו לעצור את ההזדקנות היום, היה זה עדיין לוקח שבעים שנה לפני שהיו מספר ניכר של בני-150-שנה. בשבעים שנה הרבה דברים אחרים ישתנו. כל בסיסי הטכנולוגיה יהיו שונים בצורה טוטאלית ומתקדמים מעל ומעבר לכל דמיון יותר מהיום. אחד אינו יכול להסתכל על הארכת-חיים בבידוד מפיתוחים אחרים אלה אשר יתרחשו.

נכון שקיים צורך למנוע פיצוץ-אוכלוסין. בכל אופן, בחברות המפותחות טכנולוגית, זו עובדה כי זוגות נוטים להביא פחות ילדים לעולם – למעשה, הקצב הנו נמוך משיעור התמותה. על-ידי הפצת היתרונות של הטכנולוגיה, השכלה, וזכויות נשים לארצות עניות כיום, שיעורי פוריות יצנחו גם שם. נראה זה ברור כבר עכשיו שאנשים מצליחים ומשכילים במידה ניכרת בוחרים להחזיק במשפחות קטנות ולעשות ילדים בשלב מאוחר יותר בחיים.

אם שליטה בצמיחת האוכלוסייה תהפוכנה הכרחית באמת, נמצא שהגבלת שיעור הלידות החדשות יותר ברת-יישום ומוסרית מאשר הכרחת אנשים שכבר חיים למות. לא יהיה זה אנכי מצידנו להיאחז בחיים ולהפחית את מספר הלידות החדשות. אף אחד אינו מאשים זוג על היותם בלתי מוסריים אם הם החליטו לעשות רק ילד אחד.

סוף-סוף, ואולי בעתיד הלא כ"כ רחוק, יורשינו ילמדו להשתמש במשאבים האינסופיים ביקום מחוץ לפלנטה שלנו. בינתיים, מארח שלם של טכנולוגיה חדישה כבר מספק אמצעים אשר יאפשרו לנו “ללכת בקלילות רבה יותר על-פני הארץ”: ייצור יעיל יותר ומזיק מבחינה אקולוגית פחות; אנרגיה וטכנולוגית תובלה הופכים זאת לאפשרי בשביל האנושות לחיות בהרמוניה גדולה יותר עם הטבע.

הארכת-חיים לא תניח נטל על טיפול בריאותי, מפני שזה ילך ויגביר את תחולות הבריאות של האנשים, לא רק יוסיף כמה שנות אקסטרה במצב של חולי, חולשה וסבל. כאשר בני-80-שנה יחזיקו באותו מבנה גוף וזריזות מנטאלית כמו אנשים בשנות הארבעים לחייהם, יהיו הם בין החברים הפרודוקטיביים ביותר מבחינה אקולוגית בחברה.

עם תוחלת חיים ארוכה אף יותר, לאנשים יהיה גם אינטרס אישי בעתיד. זה יוביל אותנו למדיניות יותר אחראית וברת קיימא.

לעיתים אני שומעת אנשים אומרים, “לא יהיה זה משעמם לחיות לתמיד?” אך האם יהיה זה יותר מלהיב להיות מת? תחולות חיים אינסופיות, בסופו של דבר – בדומה לתוחלת החיים העכשווית שלנו - יהיו משעממות או מלהיבות כפי שאנו נהפוך אותן להיות, לא פחות ולא יותר.

טרנס-הומניסטים מאמינים שלפחות כמה תפקידי מפתח של טבע האדם ניתנים לשינוי. הרבה ממה שאנו מסכימים שאין מנוס ממנו כיום הוא אינו נתון לעד. בסקאלת זמן אבולוציונית, לא היינו בסביבה למשך כל-כך הרבה זמן. למשך מספר העשורים הבאים, נפתח כלים טכנולוגיים אשר יאפשרו לאלו המשתוקקים לשנות לפחות חלק מהסגולות הבסיסיות של טבע האדם. הטרנס-הומניסטים (ואני ביניהם, באופן טבעי) רוצים לחיות חיים ממושכים יותר ובריאים יותר, ולהעצים את הקיבולת אינטלקטואלית, אמוציונאלית ופיזית שלנו. האנושות נראית מבחינתי כמו התחלה מפוארת אך לא המילה הסופית.

זה לא רלוונטי בין אם אנחנו אופטימיים או פסימיים. הדרך היחידה לגלות כיצד יראה העולם מאה שנה מעתה היא להיות שם ולראות בעצמנו. במידה והאנושות תצליח להימנע מלמחוק את עצמה בעזרת תאונה או גידוף או אסון צבאי טכנולוגי כלשהו - - אנשים בעתיד עשויים להסתכל אחורה להווה ולרחם עלינו על שהיינו כל-כך מוגבלים וכפופים לכל-כך הרבה סבל ובריאות לקויה.

להישאר בחיים זה אינסטינקט אנושי טבעי. זהו תנאי מוקדם לכל פעילות אחרת. הארכת-חיים היא בסך הכול התפתחות טבעית של רפואה - מריפוי מחלות ודחיית השלכות ההזדקנות - עד למניעה מוחלטת שלהם. רעיון זה עולה בקנה מידה אחד עם אינספור חוות-דעת - חיי האנוש הינם קדושים וצריכים להיות אהובים ומשומרים.

בואו לא נהיה הדור האחרון אשר נועד למות מגיל מבוגר! אנו יכולים לשפר את סיכויינו על-ידי דרישת מימון הולם בשביל מחקרי אנטי-הזדקנות (אשר כיום ממומנים בצורה מעוררת רחמים). ברמה אינדיבידואלית, אנו עשויים לאמץ סגנון חיים בריא יותר ולהחזיק אצבעותינו מוצלבות. אנשים מסוימים המסתכלים לטווח העתיד הרחוק יותר עשויים לשקול חוזה קריוניקה (הקפאת גופות לצורך החייאתן האפשרית בעתיד) כמפלט אחרון. הרעיון של קריוניקה הוא אופטימי, אך הוא אינו אירציונאלי. אם גופך קפוא בחנקן נוזלי (חנקן המצונן למינוס 195 מעלות צלזיוס) לאחר שאתה מוצהר באופן חוקי כמת, הוא יכול להשתמר עד אינסוף ללא ניוון הרקמות. בנקודה מסוימת בעתיד, מדע רפואי עשוי להתקדם לנקודה בה יהיה זה אפשרי “להפשיר” את האדם (תוך התגברות על נזקי ההקפאה, יתכן שבאמצעות ננו-טכנולוגיה?), וכמובן – לבטל ולרפא את סיבת המוות המקורית. יותר מידי פעמים בעבר הצהירו אנשים משהו שמבחינה טכנולוגית הוא לגמרי בלתי-אפשרי – רק כדי לראות זאת עשוי מספר שנים מאוחר יותר. אכן, הרבה מומחים מובילים לענייני ננו-טכנולוגיה צופים שיהיה זה אפשרי להחיות מחדש פציינטים של קריוניקה. כמובן שאין ערבות. אך להיות מושהה באמצעות הקפאה זה הדבר השני הכי גרוע שיכול לקרות לך…